<h1>חוקות הדיינים סימן קס"ב</h1>
<h2>דף נא:</h2>
האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה במקח זה אעפ"כ יש לו עליו אונאה מפני שאונאה איסורה הויא והרי הוא עובר על ד"ת שנאמר [ויקרא כ"ה] אל תונו איש את אחיו והטעם הוא משום דכיון דא"ל סתם ע"מ שאין לך עלי אונאה הרי הוא אינו מוחל לו מפני שהוא סבור דאעפ"י שאמר לו כן לא יעשה לו אונאה ולפיכך לקח ממנו אותו חפץ או לפיכך מכר לו אותו חפץ המוכר, אבל אם פירש וא"ל יודע אני שיש אונאה בחפץ זה שאני מוכר לך במנה אינו שוה נ' אף על פי כן אני אומר לך שלא יהיה לך עלי אונאה ואמר אין ה"ז אין לו עליו אונאה משום דכיון דפירש והרי קיבל הרי זה מחילת אונאה וכון שמחל אין כאן איסורא כלל דלאו דלא תונו כך מפורש במציעא בפרק הזהב [נ"א ע"ב] וכ"כ הראב"ד ורי"ף ור"מ והרמב"ן ז"ל.
